גיל ההתבגרות נחשב לתקופה בה נוטים בני הנוער ליטול סיכונים מיוחדים. השינויים המתרחשים בחייו של המתבגר מבחינה ביולוגית, חברתית וערכית- חשיבתית, מטלות גיל ההתבגרות, הסתגלות לשינויים, פיתוח וביסוס קשרים חברתיים עם קבוצת בני הגיל והתכוננות לקראת חיים בוגרים- יוצרים מצב המעודד נטילת סיכונים. נטילת סיכונים כשלעצמה יכולה להיות חיובית ואפילו חיונית לקיום תקין של תהליך ההתבגרות, לגילוי, ללימוד, לפיתוח ולגיבוש הזהות הבוגרת. נטילת סיכון מחושב יכולה להיות בתחום עיסוק הספורט, לימוד נהיגה, נסיעות מחוץ לבית וטיולים, יחסי מין וכו’.
התנהגות של נטילת סיכונים הופכת לשלילית כאשר היא מסכנת את הבריאות הנפשית והגופנית או את החיים עצמם, והיא מתבטאת בתחומים כמו עישון, שימוש בסמים ואלכוהול, נהיגה פרועה, יחסי מין ללא אמצעי הגנה, “רולטות” למיניהן וכו’. יש הרואים בנטילת סיכונים ביטוי לפערים שנוצרים בגיל זה בשל חוסר הבשלות הקוגניטיבית וניתן לקשר זאת לתאוריית חיפוש הריגושים.
למתבגרים דרושים מסרים ברורים מהוריהם כי שתיית אלכוהול בגיל צעיר אינה מתקבלת על הדעת, ולנו ההורים צריך להיות מסר שיהיה בו מניעה וחיזוק.
כשאלכוהול בדם אתה לא אותו אדם.