הגיל הרך
ש: אני אם לילד בן שנתיים, הילד בוכה ללא הפסקה עד כדי חוסר אונים המלווה בתסכול רב, אני מוכנה לעשות הכל כדי שהילד יפסיק לבכות, מה עליי לעשות?
ת: ילדים קולטים היטב בעזרת החיישנים שלהם את רגישות ההורים לבכי, כאשר הילד קולט שדרך הבכי הוא משיג את תחושת השייכות למשפחה, הילד מסוגל לבכות זמן רב בלי להתעייף.
כאשר ההורה ניגש לילד הבוכה מתוך הרגשת בטחון שנובעת מהידע שכהורה הוא עושה הכל כדי להבין את הילד, הילד מרגיש בטוח בדמויות ההוריות ואז הוא לא מחפש דרכים חלופיות.
רצוי לא לגשת לילד על כל בכי וכן לומר לילד שכאשר הבכי ייפסק, ונוכל לנהל שיחה שבה הוא יאמר מה מציק לו, ההורה יאזין ויקשיב. ניתן לחזור על המשפט כמנטרה בעת הבכי ולהגיד 'אני אצליח לשמוע אותך כשהבכי יפסק', ולא לנסות לרצות אותו שיפסיק לבכות בכך שתספקו לו את מבוקשו. ילדים בוחנים את הוריהם כל העת, כדי לדעת כיצד לעמוד במבחנים אלו ולשמור על האיזון ביחסיכם עם הילדים, אתם מוזמנים לצור קשר ולהגיע לייעוץ.
ש: בני בן החמש מרבה לקלל ובמילות גנאי (זונה, מטומטמת, טיפש ועוד) ומסוגל לעשות זאת בקרב חברים או כאשר או נמצאים במקומות ציבוריים. אני מגיבה בתוקפנות ולעיתים כתוצאה מהמבוכה מאבדת שליטה ואף סוטרת לו. מה עלי לעשות?
ת: קללות בגיל צעיר הם ביטוי לבדיקת השפה ולבדיקת תגובות ההורים. בדרך כלל רוב הילדים מפסיקים לקלל בגיל 6 לערך עד אז הם לא תמיד מבחינים בין התנהגות מקובלת לבין התנהגות בלתי רצויה. הילד עובר ניסיונות ללמוד ולהסתגל לסביבה החיצונית ע"י חיקוי השפה וחיקוי ההתנהגות מאחר והוא רוצה להשתייך לסביבה ולהשתלב בה.
להתייחסות ההורים והמחנכים יש השפעה רבה ובכוחה לחזק או להחליש את ההתנהגות.
למידע נוסף ולטיפול בילד מקלל צרו קשר ויחד נסייע לילד להשתלב בסביבה המתאימה לו.
ש: חופשת הפסח עברה ובכלל חופשות עם הילדים. חויות משפחתיות מסוג זה מלוות תמיד באכזבות מריבות ובתסכול שלנו ההורים. אנחנו מנסים לעשות הכול למען הילדים ובסופו של דבר אנחנו יוצאים עם טעם מר בפה,מה עושים?
ת: טיול משפחתי הוא הזדמנות להעצמת המשפחתיות והקשר בין ההורים לילדים ובין הילדים לבין עצמם ,כדאי להפוך זמן זה לזמן איכות, כיצד עושים זאת?
שיחת הטרם – כמה ימים לפני הטיול כדאי לכנס את המשפחה ולשוחח על הטיול הקרב. לאן נוסעים? עם מי?
כדאי לאפשר לילדים את בחירת מקום הטיול,להציע אופציות למסלולים או פעילויות שיהיו (שתי אופציות), כדאי בנוסף לשמוע את הדעות שלכל אחד מבני המשפחה ולקבל לבסוף את החלטת הרוב.
על מנת שכולם ירגישו שהם שייכים ונחוצים, יש לשתף במכלול התפקידים בטיול, לבקש עזרה מבני המשפחה לגבי כל מה שקשור לטיול. איזה משחקים לקחת? מה תכלול ארוחת הבוקר? סדר הישיבה באוטו .כל משפחה לפי הצרכים שלה.
ש: בני בן ה7 מרבה לשקר ולסלף את האמת. האם אעניש אותו או יש דרכים נוספות להגיב על התנהגותו?
ת: שקר נתפס אצל מבוגרים כדבר שלילי ואפילו לא מוסרי ואם נבדק את עצמנו המבוגרים נראה שגם אנו לעיתים משתמשים באי אמירת האמת עד הסוף.
שקר של ילד מעיד על יכולת שכלית, תחכום, יכולת הבנת סיטואציות חברתיות ומעל לכל זהו שלב התפתחותי טבעי.
ולכן כשאנו נתקלים בתופעה כזו אצל ילד אל לנו להתחיל בחקירה צולבת. עלינו לבדוק את טון הדיבור שלנו להבחין האם הוא תוקפני ומאיים ובמידה והתשובה היא כן, להימנע מגישה זו כלפי הילד.
רצוי גם לנהל שיחה סביב השקר .מה תורם לנו השקר? מה הצד השני מרגיש? להיות אותנטיים ולומר שאנחנו מבינים שזה לא דבר אמת.
עלינו כהורים יש אחריות להוות דוגמא ומודל, לבדוק האם יש לנו ציפיות גבוהות מדי מהילד, ושיתכן והחשש של הילד שלא לעמוד בציפיות ההורים הוביל אותו לשקר. יש לזכור שתמיד כדאי לעודד ולתת חיזוקים כשהסיפורים הם אמתיים.
ש: אני אימא לילד בן 5 שעושה תמיד דרמות סביב האוכל. לא רוצה מאכלים מסוימים ומעכיר את האווירה המשפחתית, מה עושים?
ת: כשלב ראשון כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה על מנת לשלול קיומה של בעיה פיזית.
בשלב השני עוברים למרחב הפסיכולוגי ובודקים האם נולד אח חדש והילד כבר אינו מרגיש שהוא 'במרכז העולם'. הדרך הטובה ביותר זה להפעיל את ההורים דרך האוכל. לבדוק את מידת הצורך של ההורה לשלוט בצרכיו של הילד. אם הילד מסרב לאכול ואנחנו מאכילים אותו תוך הסחת דעת מול הטלוויזיה. או באמצעות סיפור,סוג של כפייה. שימוש בפרסים ועונשים סביב האוכל מעצימים מאבקי כוח. כדאי להנהיג ארוחה משפחתית כשבמרכז השולחן יש אוכל מגוון, זה מאפשר יכולת בחירה, עצמאות, ובעיקר חוויה נעימה סביב האוכל.
גיל ההתבגרות
ש: אנו הורים לילד בן 15, וטון הדיבור שלו אלינו אינו נעים. הוא צועק ונובח, מתנהג בחוסר כבוד מוחלט. אנו ההורים מרגישים שלא מגיע לנו יחס כזה, כיצד עלינו לנהוג?
ת: טון דיבור המלווה בצעקות הינה התנהגות המאפיינת את הנער המתבגר. רצוי לא להתעלם מהנביחות של המתבגר אך גם לא להגיב ולהיענות לפנייתו של הנער.
חשוב להבהיר לנער בתקיפות אדיבה שטון זה אינו נעים ואינו מכבד. יש להסביר כי להבא פניות באופן הזה לא יקבלו מענה וההתייחסות לבעייתו תהיה עניינית. על ההורים לבדוק את האווירה המשפחתית ואת חלקם בסגנון הזה של בנם.
כדאי לפנות לייעוץ ולהדרכת הורים על מנת לברר סוגיה זו ולהרחיב מבט יותר בנושא הצבת גבולות בבית.
ש: אני אמא לנער בן 16. אני נוהגת להציע לבני תמורה על כל מטלה שהוא עושה בבית. יתרה מזאת, לקראת קבלת התעודות אני מציעה לו תמורה כספית או מתנה יקרה אם ציוניו יהיו גבוהים. איך יוצאים מהמעגל הזה?
ת: ילד זה פיתח תלות בתגמולים חיצוניים עבור כל הפעולות שהוא עושה, כאשר המוטיבציה שלו ניזונה רק מתגמולים חיצוניים. יש חשש שאם התגמולים יפסקו תיפגע המוטיבציה שלו. דמי כיס הם מעין זכת יסוד המאפשרת לילד לממש צרכים מגוונים שיש לו. הכסף לא צריך להפוך לשוחד בכדי שהילד יעשה יותר.
בכדי לשבור את המעגל שנוצר נדרשת עבודה מאומצת מלווה במודעות אישית שבה נברר:
- למה בחרנו בדרך זו מול הילד. איזה צורך זה מספק לנו כהורים ועוד.
- יש להרגיל את הילד שיש עבודות שנעשות ללא כל תמורה. עבור אלו שאינם בשגרה אפשר לחשוב על פיצוי סביר, אפשר דרך העלאת דמי הכיס או הפתעה אחרת, ובכך אנחנו מטפחים אצל הילד ערכי נתינה ועשיה למען הכלל.
- על מנת להרחיב מבט בנושא זה, שיש לו השלכות משמעותית נוספות בנוגע להצבת גבולות בתוך המשפחה, כדאי לפנות לייעוץ והדרכה.
זוגיות:
ש: אני בחור בן 35 ומתקשה לקבל החלטה בנושא נישואים. חברתי מעוניינת במיסוד הקשר ואני דוחה אותה כל פעם בסיבה אחרת. אני אובד עצות. מה עושים?
ת: עצם הבנתך את הבעיה ופנייתך לעזרה מראה על התחלה של שינוי.
כמה שאלות למחשבה:
האם הליך קבלת ההחלטות דומה גם בצמתים נוספים בחייך (במקום העבודה .בלימודים עם חברים ועוד)?
האם אתה חושש לאבד את עצמאותך ואת החופש שלך?
במידה ואתה בקשר רציני עם החברה הנוכחית תחליטו על פסק זמן בכל מה שקשור לשיח והדיבור על החתונה, ובמקביל כדאי לך ללכת לייעוץ שבו תברר לעצמך מה תוקע אותך, ותרכוש כלים להתמודד עם נושא קבלת ההחלטות בחייך.
