"סוד כמוס – לפרה ולסוס" 
מי לא מכיר את המשפט הזה מילדותו?
חשבתי על המשפט הזה אתמול בזמן שצפיתי בראיון עם עמית נגלר בתכנית מדברים עם עדן הראל שאמר
*"18 שנה הסתרתי את המחלה מהעולם, התביישתי"*
הראיון איתו העלה בי מחשבות לגבי המחיר והרווח של שמירת סוד כמוס.
לכולנו יש סודות,
בין אם הם סתמיים וחסרי משמעות
ובין אם הם קודרים ואפלים.
מסתבר ש 97% מהאנשים שומרים על סוד כלשהו בכל רגע נתון
ובממוצע לכל אחד מאתנו יש 13 סודות שמלווים אותנו באופן לא מודע.
הסודות יכולים להיות סביב נושאים שונים כמו כסף, תחביבים מבישים, התאהבויות מחוץ לנשואים, העדפות מיניות, חרם בילדות, פגיעה מינית, התמכרויות, מחלות, הפרעות אכילה.
למה אנחנו שומרים על סודות? 
כדי למנוע דאגה וצער מילדנו ומהקרובים אלינו,
בגלל תחושה אישית של בושה,
חשש מחשיפת חולשה,
תחושת חוסר יכולת וחוסר ערך אישי.
אנחנו מאמינים שהסוד מגן עלינו, אבל הסוד יוצר הדחקה ומעמסה לנפש.
כמו שהוא רוצה להישמר, כך הוא רוצה להתפרץ ולהתגלות.
שמירת הסוד גורמת למתח ופוגעת בבריאות ואף מגבירה נטייה לדיכאון ולמחלות.
והיא יוצרת חוסר אותנטיות פנימית.
רצוי להוריד את משא הסוד מעל הכתפיים,
כל אחד בקצב המתאים לו.
איך?
ספרו את הסוד לאדם שבוטחים בו, חבר/ה, אדם קרוב, או איש מקצוע.שתפו אותו באופן אנונימי באון ליין, באתרים שנועדו לכך.כתבו את הסוד ביומן האישי.כתבו פוסט, מאמר, ספר.כשאנו משתפים בסוד מצבנו משתפר,
מעצם קבלת התמיכה והעצה.
איך אתם מתמודדים עם הסודות שלכם?
(ממליצה לשמוע איך עמית נגלר התמודד. הלינק לראיון איתו כאן
המעז מנצח
